סנובים

סנוב הוא אוטיסט בתפקוד גבוה מאוד, כמעט וחסר סופראגו: משליט בכוח את עולמו הפנימי על סביבתו. מ”מ 90-99: למרות שהינו כרונולוגית מעל 18, בפועל חושב כמו ילד מיתבגר בין הגילאים 13-15.5. תמיד מסוגל להבין שיש בעיה, וידמיין לה פיתרון מינימאלי בלבד רק כשהוא אישית מושפע ממנה. 
הקוף ספיאנס הוא 14 בראש המנוהל ע"י רגש הפחד, וכל מי שיכול לעשות יותר עם אותו גודל - לא נותן לרגש הפחד לנהל את חייו: מבחין בבנות סביבו, מגבש דעה פוליטית ומיישם לקחים ממקרים קודמים: הוא זה שבבעיה, הוא זה שלא שייך לחברת ההומוספיאנס. 
החברה בהנהגת הסנובים היא תמיד חברה חולה: היחיד חייב להתנתק מריגשותיו כל הזמן, כי הרוב הפסיכופתי מחשיב התנהגות ריגשית כגון evel ל'מוזרה' / 'תינוקית', ומתלונן על 'קמצנות' כשהיחיד לא רוצה לנשום לכבודו (ע”ע "קמצן" / “מתקמצן" בבי"ס יסודי). 
החולי מושלט בעזרת אספקה שוטפת של מטומטמים ומפגרים שאשכרה *מעריצים* עבריינים (הרוב הטיבעי בחברת הקוף הומוספיאנס).

הערה חשובה מאוד לפני שאר רשומתי: לא ידעתי שהתקיימתי כל שנותיי בחברת פסיכופתים (הגדרה פסיכולוגית), לכן אני מגדירם “סנובים“ (הגדרה אישית). 
פסיכופת: מבין למה זה הגיוני, אך לא מסוגל להבין למה זה מרגש. פסיכופת מסוגל להבין למה זה הגיוני ששחקן יבקיע גולים לקבוצתו; כי זה יוסיף לה נקודות ויעלה אותה בדירוג עד כדי עליית ליגה. הוא לא מסוגל להבין למה זה משמח (רגש כלשהו): מבחינתו זה לא הגיוני להרגיש. 
ריקי שחם:http://www.reader.co.il/article/58482/במה-מתאפיין-פסיכופת
דוגמא אחת: אוגרים מידע ולא חולקים אותו עם אחרים.
תכונתם הנפוצה ביותר: זה בסדר שכל היצורים החיים הם שק האיגרוף שלהם, ואם שק האיגרוף מעז להחזיר אז זו לכל הפחות מלחמת עולם שלישית: כשהם יורדים עלייך ומציקים לך זה 'מצחיק', כשאתה מחזיר להם הם מאבדים את הצפון. המציאות (טובת הכלל) לא יכולה לבלבלו עם עובדות (לא מעניינת אותו), אבל טובתו האישית בלבד (מחשבות על העצמי) כן.

בטוח שהוא הרישון אי-פעם והיחיד בכל העולם לחשוב שהוא הראשון אי-פעם והיחיד בכל העולם. עסוק בלהחשיב עצמו "שיא החוכמה", מה שנקרא באנושית “הכי הגיוני”.
“אים יש לי גישה לזה סימן שזה שלי”: בטוח שכל מה שבטווח ידו ושדה ראייתו הוא רכוש האישי / קיים לכבודו, לרבות יכולת שליטה מלאה על צעירים מימנו.
 נימנע כליל מחשיבה ומעשים שלא קשורים במישרין לטובתו האישית והמיידית בילבד: "אין צורך" כי "זה פשוט לא יעבוד”. בטוח לגמרי שקודם גילה את השמש, אח"כ החלה ליזרוח. חושב שלא היו חיים לפני שנולד, ושאם ימות כדו”א יפסיק להסתובב / השמש תיכבה. 
בעל ביטחון עצמי נמוך מאוד המוגבה ע"י השפלת נחות מימנו: מאמין ב"תחלופה גבוהה" (לחפש לפטר) כי מפחד ש"העובדים ישתלטו לי על העסק" (נראה שרגש הפחד בסיסי עד-כדי-כך שאפילו סנוב מרגישו).

'שאחרים ינשמו במקומי עבורי – לכם יש את כל החובות ולי יש את כל הזכויות': לא מסוגל לחשוב על משהו מקורי - תמיד מעתיק מאחרים. חותם את שמו על הצלחותיהם של אחרים: צרת חינוך שחותמת את שמה על 'מהפכת חינוך כלשהי', כשאת הקרדיט יש לתת לפקידים תחתיה / צרת חינוך שמתפרצת לדוכן מקבלי המדליות כי בתור צרת הספורט היא אחראית רק על *עצם* קבלת המדליה: מבחינתה "לממן את הספורטאי" גובר על "ספורטאי שהתאמן". 
מכיוון שמקדש את השיגרה החידוש הוא פעם בדור: אחת לעשרים עד ארבעים שנים, כשדור הפסיכופתים הנוכחי נחלש ולא יכול עוד להגן על עמדת המפתח בה נרדם מפני דור הסנובים החדש. 
מחשב הוא משרתו המושלם של הסנוב: יודע רק לעשות, לא מרגיש, לא מסוגל לעצמאות: פועל לפי פקודות מבחוץ או נכנס למצב המתנה (בוט). 
יעפעף לעצמו שהוא מרוויח מזה שהפסיד רק אם לא ימצא פיתרון.
>מיקצוע שכיר: קבלן. מיקצוע מועדף: אחראי על קבלת הרווחים / אחראי על קבלת דיווחים מהפיקוח.

היתמחות: הווה, דברים שקורים עכשיו, ללא יכולת תיכנונית לטווח ארוך מאוד. אין אצלו עתיד אלא במיקרים הקשורים במישרין לטובתו האישית בילבד. לא מיתייחס לעבר כי לא רוצה (מטומטם פשוט לא יכול). כל עוד שיעור היעילות הוא לפחות 90% לא בוער לו לשפרו, אלא במקרים של תחרות שלא נכנעת לאיומי קרטל.הווה: משאיר אחרים במקום ע”י הסברי “מדוע זה פשוט לא יעבוד”; רק כי הצלחה בנושא משמעה עצמאות לאחר, ואז הפסיכופת לא יצליח להיות היחיד ששולט במצליח (יאלץ לעפעף לעצמו איך הוא מרוויח מזה).
זיכרון: מתמחה בטווח קצר: שימפנזה. עד חמש-עשרה דקות מרגע התרחשות האירוע: “מה לעשות עכשיו עם המידע העדכני ביותר?”:
 ככל שיש לעשות שימוש במידע מוקדם יותר עד כדי מיידי, ככל שהפיתרון לטווח קצר יותר, כך הסיכויים גדלים שהסנוב יבצע אותו (הוא לא באמת יעשה בעצמו; אלא יוריד הוראה למטומטם, והמטומטם יעגל פינות כשיתן את ההוראה לפועלים). 
עדיפות לאחרונים: ככל שהארוע קרה מאוחר יותר כך זוכר אותו טוב יותר, כי חוש שיפוט זה 'כאב ראש' (בניגוד למטומטם שפשוט לא מסוגל לכך). אים הוא לא זוכר את הארוע סימן שהארוע לא היתרחש מעולם (הוכחה בוידאו לא יכולה לבלבלו עים עובדות, ואים עם הגב לקיר יעפעף לסביבתו איך הוא מרוויח מזה ש<שקר כלשהו>).

צורת דיבור: לא מסוגל להביע את עצמו בע"פ מעבר למינימום הכרחי (מילת פרידה אחת). מעפעף או עוצם עיניים תוך כדי דיבור: העיפעוף הוא תוצאה ישירה של בעיות בגישה לזיכרון (לטווח ארוך). מוכן לדבר רק על מה שמבין מייד, ללא תהליך חשיבה מורגש כלשהו.
גם כשמדבר על אחרים הוא בהכרח מיתכוון לעצמו: “אתן תרוויחו מיזה" > “אני מרוויח מהפסדכן”, “אני רוצה לעזור לך” = “אני רוצה לצחוק עלייך / אני רוצה לנצל אותך”, “הוא ישמח” > “עומד לי מלראות אחרים מתעצבנים” ('בידור למרוקאים').
צביעות: לא מסוגל לאמפתיה (הבנת סבל האחר), אבל כשהוא אישית נפגע מדקלם מייד "לשבור להם את הידיים והרגליים".
כשהיא לא מסכימה תעפעף בדיסטורשן עד כדי היתכווצות שרירים בעפעפיים תוך הרמת האף (זה רק נישמע מצחיק). תיתכן השמעת המילה "לא" בלחישה תוך כדי. כשצריכה להביע עצמה בכתב תשפיל את המכותב כאילו חייה תלויים בכך. 
כשהוא לא מסכים יבצע בוזמנית: מבט למטה, ציקצוק פעם אחת והנדת ראשו לשלילה פעם אחת לימין או שמאל (יתכן עיפעוף).
'חוכמה': כאשר הסנוב מפחד שיגידו עליו שהוא לא הבין ו\או לא יודע, מפי אנשים שנכנסו לו לשדה הראיה וממשיכים להתקיים למרות שלא נושמים רק לכבודו, הוא: יחזור על שנאמר ואז יסכים עם זה / יקרא בטון בטוח כאילו לא תיתכן אמת אחרת. אנושיים ידעו שאין חידוש. מטומטמים ומפגרים יתרשמו מחוכמתו (כי 100% מדבריו הם לחזור בטון בטוח על שנאמר ע"י אחר, ואז להסכים עם זה).

צורת שילטון: אוליגרכיה (שילטון המיעוט) כשיש עימו סנובים שעוד לא הצליח להכחיד, ועדיף מבחינתו דיקטטורה (שליט יחיד): מבחינתו כולם קיימים לטובתו האישית בילבד – הוא היחיד בפיסגה. רוצה להיות לבד בשילטון (ר` “אח גדול”, “הישרדות”, השיכבה השלטת הדקה בימי הביניים). מוכן להיתפשר על הזהים לו - חושבים בדיוק כמוהו, כדי שלא יצטרך לקבל 'כאב ראש' כדי להבינם. רוצה לקבל לפקודתו רק נחותים מימנו כדי שינשמו ליכבודו: ינפחו לו את האגו בשל ביטחונו העצמי הנמוך. ברור מאליו שהאפשרות השלישית 'להיות יותר מימנו' לא תתקיים, בעיקר ע"י הפעלת מישטרת מחשבות (קואליציה: מטומטמים ומפגרים יודעים רק לעשות ללא מסוגלות להבנת תוצאות מעשיהם, בעיקר ע”י אלימות פיזית). 
הגעה לאוליגרכיה: הקוף ספיאנס נותן לרגש הפחד לנהל את חייו – בוחר במוכר מאתמול *ויהי מה* רק כי זה "בטוח". 'דמוקרטיה' זה לתת לעם את ההרגשה ש הוא זה שבוחר את השילטון, אבל *בפועל* אנשים מאחורי הקלעים, שמממנים את המועמד; הם אלה שמסיתים את השילטון לטובתם – אוליגרכיה. הם יכולים לעשות זאת כי העם לא מצביע למי שמקיים אלא רק למי שמופיע הכי הרבה פעמים בכל מקום, לא למי שמקיים את המצע שהוגש בכתב לרשם המפלגות.

הגעה לדיקטטורה: אחרי האוליגרכיה הסנוב מבין שהוא כבר לא צריך ספונסרים ויועצים, ובתור צעד ראשון מבטל את חוק הבחירות (שלב קודם אפשרי: הופכו לחסר ערך). המפגרים בטוחים שזה מה שמתאים להם כי עכשיו יש מי שאומר להם מה לעשות (כגון בשביל מה לנשום), כאשר המטומטמים לא מסוגלים להבין את הקשר הישיר שבין סתימת הפיות לזה שאומרים להם למה להצביע ביום הבחירות.מבחינת החכמים כבר מאוחר מידיי: הפיתרון היחיד שהם רואים הוא לבקש מקלט מדיני :-( .צורת ויכוח: היתנצחות. זה שאומר את המילה האחרונה הוא זה שצודק, וזה ממש לא משנה כמה שעות יאלץ לעפעף ברצף עד שהצד השני יזדהה איתו.
לוגיסטיקה מירבית / עצמאות 90-95: מדינה אחת, כי מפנים את רוב הלוגיסטיקה לטובת עצמם בילבד. לכן משתמשים במיקור חוץ כדי להגיע אל כל מדינה אחרת שהיא (למשל “זכיינות”).
לוגיסטיקה מירבית / עצמאות 95-99: כל הכוכב. לא מסוגלים למסע בין כוכבים כי דרושים לכך משאבים המופנים לטובת עצמם, בימקום לטובת הכלל. מיקור חוץ לא יכול להגיע לכוכב אחר.
מוטו לחיים: “אם אני רואה את זה סימן שזה שלי" / “זה קיים רק בשבילי וברור מאליו שאני היחיד ששולט בזה" / “זה בסדר אים בא לי” (הוא רוצה עכשיו ויודע שבסופו של דבר ישיג את רצונו) / “אני לא אחראי על זה" ('אבל על להנות מהפיתרון אתה כן אחראי? יא שמוק חסר רגשות אתה אחראי רק על לכתוב את שימך על הצלחות אחרים! הלוואי תמצוץ לעצמך כל חייך').
הבנת המציאות: מסוגלים להבין את המציאות סביבם: להסיק מימנה מסקנות, לסכמן לדו"ח, ואים הוא קשור במישרין לטובתם האישית בלבד: אז גם ליישמו. למרות שמיישמים את מסקנותיהם בעצמם הם לא מיתקדמים לעתיד כי: 
א) הם רק מחליפים תפאורה – הם לא באמת כותבים תסריט טוב יותר. 
ב) הם מיסתמכים על מטומטמים שיעשו במקומם, ומטומטמים מיתמחים בעיגול פינות ומיחזור האתמול ללא כל קשר למציאות המשתנה סביבם. 
ג) מבצעים הסקת מסקנות חלקית: אם הארוע לא לטובתם האישית בלבד ו\או לא מסכנם במיידית, הם מתעלמים ממנו לחלוטין ללא קשר לתוצאות (לא משנה כמה יפגעו גם אם נושמים לכבודם). עובדות = מציאות = טובת הכלל, וטובת הכלל אינה טובתם האישית בלבד. אשכרה אוטיזם...

יחסי אנוש: פוליטיקה. נחמדים לבכיר כי רק כך יקבלו קידום.
פחד מהמוות: אים מסוגל לקבל את העובדה שימות אז משתדל להימנע ממנו, כאילו שכך יחיה לנצח.
סומך על אחרים: לא מסוגל ליצור מבחני סינון משל עצמו, לכן דורש הכרת האדם מזה דורות: שותף לעלייתו לשילטון (דיקטטור) ו-או מכיר את כל שושלתו (מאפיה) ו\או נולד עם ניסיון קודם (עבודה). 
דורש קודם פוליטיקה ללא כל קשר למטרתו המוצהרת של האירגון: אפשר לחשוב שמטרת העסק היא להרוויח, אך מטרתו האמיתית כפי שמתקיימת *בפועל* היא “לנפח לבוס את האגו באמצעות ליקוקים”, ולכן החברה “תגדיל את מיקור החוץ שלה”.
מעמד כלכלי: מעמד בינוני-גבוה: עשיר – בעלים.
 כל סניפי הרשת המנוהלים באמצעות החברה נמצאים במדינה אחת. היותם בינלאומיים היא אשליה בלבד, משום שכל סניפיהם מחוץ למדינת המקור מתקיימים באמצעות זכיינות (מיקור חוץ - אאוטסורסינג): החנות *כאילו* שייכת לרשת, אבל היא *באמת* עסק פרטי! העסק הפרטי 'שייך' לרשת ע”י תשלום אחוזים מרווחיו להנהלה הראשית.
כאשר חברה הופכת למזכה היא באמת משדרת: "אנחנו לא מסוגלים לנהל סניף שאינו משרדי ההנהלה, אז שמישהוא אחר יעשה את זה במקומנו". 
מחפשים ומייבאים פועלים ושכירים ממדינות חלשות שיחליפו אותם בעבודה פיזית / משעממת: עכשיו זול לשלם שכר יומי במקום להחליפו במכונה שדורשת חשמל בלבד ('גמישות' היא שקר).

אוכל: לחם הוא תוספת של מידיי פעם.
 חוש שיפוט: כשהסנוב בא לשפוט הוא בוחן שני דברים בלבד: 1) עד כמה הדבר נוגע לו אישית. 2) מה עוזרו / שותפו היחיד אומר על זה. 
לאחר מכן הוא מגבש את דעתו, מטיל עונש, ורק אז מבצע העברה מוזמן להביע את דעתו ('שימוע'). מבצע העברה, ללא קשר לדבריו, יורשה להמשיך בהם אך ורק אם יגיד דברים הזהים לדעתו של מטיל העונש. 
בזמן שמבצע העברה חותם על העונש שהוטל עליו מראש (כשאמרו לו "יש לך שימוע"), מטיל העונש יצטט מדברי המבצע רק אם הם זהים לו - מטיל העונש 'יסכים' רק למראית עין עם העדות של מי שמנסה להגן על עצמו: משכל 89 ומטה ישגה לחשוב שמתחשבים בו, משכל 90 ייאלץ להעזר בעו"ד, ומשכל 100+ יידע מייד שבאמת משקרים לו.
כל המשפטים של הסנוב הם משפטי ראווה: גזר דין, אח"כ טיעונים לעונש, אח"כ להכריח את הנידון לחתום על הסכם טיעון חד-צדדי. לא צריך להיות עו"ד כדי לדעת שמדובר בעיוות דין חמור מאוד (מעניין איך הנענש מרוויח מהאופי המצחיק הזה). 
הדבר נכון בחקירות משטרע כפי שהוא נכון ב'שימוע' במקום העבודה.
 
שחור או לבן - זהה להם או רחוק מהם שנות אור: לעולם אין כמעט / קרוב / דומה / אפור / גם, משום ש”קופאות זה בדיוק”: בתחומים הגיוניים כגון מתמטיקה יתכן פיתרון יחיד בלבד, לרבות כשהתשובה הנכונה היא “כל הפיתרונות נכונים”: לכן “*כל* הסנובים זהים זה לזה”.
השגת חברים: ברור מאליו שכל מי שנכנס לו לשדה הראיה שווה ערך לו, אחרת לא היה קיים. אם מגלה שטעה (זה שנכנס לו לשדה הראיה עושה לו כאב ראש) אז שונא את המאכזב עד כדי אירגון קואליציה נגדו. 
הקמת קואליציה: הסנוב מסכם מראש מי החברים שלו, ואז כשיש לו גב הוא תוקף את כל מי שקולט עליו שהוא יותר ממנו* ו\או שווה לו** ו\או בונה את ביטחונו העצמי על-חשבונו: בסופו של דבר הפסיכופת צריך את עצמו בלבד – כישורים חברתיים הם למטרת האדרת האגו בלבד.

*כי מאיים עליו בעצם נוכחותו: מעדיף לכעוס עליו במקום לשאול איך יוכל להצליח כמוהו: לא צריך לקבל כאב ראש בשביל 'פשוט אלימות'. פסיכופת חכם ירגל כדי לגנוב, ואז יחתום את שמו על עבודת אחרים. הקואליציה שהקים מראש תגן עליו מפני ניסיונות היוצר לדרוש תמורה כלשהי על יצירתו.
**רוצה להיות יחיד בשילטון: ברור מאליו שהכל לכבודו.כל כוחו מגיע מהקואליציה (בעלי-תפקיד מסויימים מאוד שנושמים לכבודו), לכן תמיד יעודד הבאת הנותנים לרגש הפחד להניע אותם לפעולה ע”י <שקר כלשהו>:
1) הסטראוטיפ הנחות ביותר של מפגרים: חייבים ללמדם איך לינשום או שהם מתים מחנק. הם פשוט לא מסוגלים להבין את מעשיהם, כך שלא אכפת להם מעצמם; העיקר שעכשיו הם "עושים".
2) הסטראוטיפ הנחות ביותר של מטומטמים: חייבים להגיד להם איך לחיות או שהם חולמים שהם בתרדמת. כל הזמן מתרגלים למציאות הנוכחית, מומחים בשימור האתמול – לא מסוגלים להעריך את ה”יש” וכל הזמן מתמקדים ב”אין”. לא מסוגלים להבין טווח ארוך לרבות כשהוא קשור במישרין לטובתם האישית בלבד.

המשך הרשומה>>>